הטוב שבשני העולמות: שילוב בין קרנות הון סיכון וחממות למימון מיזמים בתחילת דרכם

אחד המאפיינים של מיזמים טכנולוגיים בשלבים הראשונים של חייהם הוא אי-ודאות גבוהה. מאפיין זה מהווה חסם עיקרי בבואם של היזמים לגייס מימון למיזם והוא נוגע במספר היבטים:

• ההיבט הטכנולוגי: פעמים רבות יוצא מיזם לדרך רק עם רעיונות טכנולוגיים בסיסיים, ורק תוך כדי תהליך המחקר והפיתוח מסתמן הכוון לפתרון המלא, זהו תהליך ארוך והרה סיכונים.
• קניין רוחני: האם וכיצד ניתן להגן על הרעיון הטכנולוגי? נמצא שרוב גופי ההשקעה מייחסים לשאלת הקניין הרוחני משקל רב בדרכם לקבלת ההחלטה, גם אם לא מדובר בהכרח ברישום פורמלי של פטנטים. לעיתים ניתן לרכוש זכויות על קניין רוחני קיים או לערוך שיתופי פעולה מוסכמים מראש עם בעלי העניין לגבי אותו ידע קיים. לעיתים, ההגנה על הידע הינה אינהרנטית והיא נובעת מנגישות ייחודית ובלעדית של בעלי הידע, פתרון זה טוב לאותם תחומים בהם הידע שפותח כה מסובך וסודי שאדם מן החוץ לא יוכל לחשוף אותו.  
• שוק היעד: מיהו קהל הצרכנים שידרוש את הפתרון המיועד? מי צריך את המוצר הזה ומי ישלם עבורו? האם ישנם פתרונות דומים בשוק ומה התייחסות השוק אליהם? במה המוצר המוצע שונה מהקיים ומה הם יתרונותיו, אם בכלל? האם הוא פותר בעיה אמיתית שאין לה מענה כיום, או שמא הבעיה היא מינורית ואם היא בכלל קיימת אזי הפתרונות הקיימים עבורה משביעי רצון?
• הצוות: צוות מיומן ומתאים מורכב מאנשי הטכנולוגיה, אך בוודאי לא רק מהם. כל קבוצה טכנולוגית חייבת מוביל עסקי אשר מבין את הבעיה ואת גודלה, מבין את הפתרון המוצע ואת הקשר ביניהם. אדם שיהיה מסוגל לקרוא ולנבא את הכיוונים ואת התפתחות השוק הרלוונטי, מכיר את המתחרים הקיימים ואת מגמותיהם הפיתוחיות, מבין את הרגולציה של הבעיה ופתרונה ויודע להיערך לקראתה, ובעיקר מסוגל לגבש את האסטרטגיה של החברה ולהוביל את הצוות שלו להשגת היעדים בהתאם לאסטרטגיה זו. האם המיזם "מצויד" במובילים מתאימים? האם ביכולתו לגייס כאלה?

במצב זה, עם מנה לא מבוטלת של אי ודאות, יוצא המיזם לגייס הון על מנת לפתח ולהתפתח. נמצא, שגם אם מצליחים היזמים לעבוד תקופה מסוימת "בגראז'" במימון עצמי, ועולה בידם לקדם את הרעיון לכלל "מוצר" שניתן להציגו ולהדגים יכולות ראשונות שלו, הרי שמהר מאוד הם מגיעים לשלב בו המימון הנדרש להמשך צמיחת המיזם מחייב פנייה אל גורמי השקעה, וזאת עדין בשלב מאוד מוקדם, שבו הבשלות הטכנולוגית אינה גבוהה כלל ועיקר, וגם גורמי אי הודאות האחרים עדין נוכחים במידה רבה.

וכאן מגיעה השאלה – בהינתן המצב המתואר, לאן יפנה יזם הרוצה לגייס הון עבור המיזם שלו?

עולם ההשקעות בהון סיכון הוא עולם מאוד פעיל, שצבר ניסיון רב ומגלגל מיליארדים רבים של דולרים. בחלוקה גסה ניתן לדבר על ארבעה סוגי משקיעים בארץ: קרנות הון סיכון וחברות השקעה הפועלות באופן דומה; משקיעים פרטיים הקרויים בפי כל Angels; וחממות.

• קרנות הון סיכון - מקור מצוין למימון, בייחוד לנוכח יכולתן (בעיקר של הקרנות הגדולות והמובילות) להעניק למיזם תמיכה פיננסית ואחרת לאורך כל חייו, ולא רק בשלב הראשוני. אך התור המשתרך בפתחן של קרנות הון הסיכון ארוך, והקושי לקבל מהן השקעה הוא גדול. הבעיה מחמירה כשמדובר במיזמים המצויים בשלבי ה-seed, בו – כאמור – אי הודאויות הן רבות מאוד.
• משקיעים פרטיים - ההשקעות של המשקיעים הפרטיים הן חשובות ומהוות גורם מהותי בשלבי ה- seed. אך אחד החסרונות הגדולים ביותר של מקור זה הוא כמות הכסף שיכולים המשקיעים הפרטיים להשקיע: אנג'לס ישקיעו סכום לא גדול, וקצוב מראש, ובדרך כלל לא יוסיפו עליו בהמשך – בוודאי לא סכומים גדולים, כפי שנדרשים עבור מיזמים עתירי טכנולוגיה. התקווה היא שכסף זה יספיק למיזם עד לשלב שבו יוכל לגייס כסף "גדול יותר", אך המציאות מוכיחה שברוב המקרים אין זה כך – הכסף לא מספיק והמשקיע הפרטי אינו יכול להמשיך לקחת סיכון לבד, וכך נבנה רק "חצי גשר" אל היעד הראשוני של "הסיבוב הבא" - מצב מסוכן ולא בריא, הן ליזם והן למשקיע.
• חממות – מהוות גורם מתמרץ להשקעות בשלבים הראשונים בהם רמת הסיכון היא הגבוהה ביותר.  בנוסף להשקעה ראשונית במיזם, נהנים היזמים גם מסביבה תומכת של תשתיות אנושיות, מקצועיות ואדמיניסטרטיביות לקידום הרעיון הטכנולוגי לקראת בשלות שתאפשר גיוס נוסף. אחוז ניכר מהחברות ש"בגרו" את החממות אכן מצליחות להשיג מימון נוסף. אך גם ברבות מהחממות, קיימת המגבלה שהוזכרה בהקשר של משקיעים פרטיים – חוסר היכולת להשקיע סכומים גדולים במיזם לאחר שלב ה- seed, דבר המשאיר את המיזם "יתום" מבחינה מימונית, ומחויב לשכנע משקיעים חדשים להשקיע במיזם – דבר שכלל איננו קל, ואשר דורש משאבים רבים, בעיקר של צוות ההנהלה.

אם כך – קרנות הון סיכון הן שותף טוב לטווח ארוך, אך שאינו נגיש לרוב היזמים בעת ה"יציאה לדרך". חממות ומשקיעים פרטיים, לעומת זאת, ישקיעו בשלב הראשון, אך לא יוכלו להמשיך לתמוך במיזם לאורך זמן. אך אולי ניתן ליהנות משני העולמות?

מסתבר שכן: ב- TechnionSeed (חממת הטכניון)קיים שילוב בין שני העולמות – מדיניות של השקעה בשלבי seed בהם מידת הסיכון גבוהה, אך זאת ע"י קרנות הון סיכון מובילות.            

מיזמים צעירים, אשר במהותם (טכנולוגיה, שוק) הם מיזמים שיכולים – לאחר שיתקדמו – להיות מתאימים להשקעה של כמה מיליוני דולרים מקרנות הון סיכון, יתקבלו  ל- TechnionSeedלמשך כשנתיים ובתקציב של עד מיליון דולר, אשר רובו יושקע ישירות ע"י קרנות הון סיכון מן השורה הראשונה. במהלך תקופה זו יהיה על המיזם להשיג אבני דרך משמעותיות– הוכחת ההיתכנות הטכנולוגית, הבנה מעמיקה של השוק, הכרה והוקרה של מובילי דעת עולמיים או שותפים אסטרטגיים ומתחרים, ובניית צוות ניהולי ראוי. ההישגים המצטברים הללו מכינים את החברה לקראת הגיוס הבא. והגיוס הבא צפוי לבוא בדיוק מאותן קרנות הון סיכון אשר השקיעו בשלב הראשון, זו הרי מטרתן. כעת החברה בשלה יותר, הסיכון ירד, ויש היכרות טובה בין הקרנות לבין המיזם. מערך היחסים שנרקם בין החברה ומשקיעיה במהלך תקופת האינקובציה מאפשר תהליך קבלת החלטות מושכל, מקצועי ומהיר.

חוזקו של המודל המתואר הוא בכך שהוא משרת ומשמש את כל החלקים במשוואה המורכבת והאתגרית של הקמת חברת הזנק. היזמים נהנים משותפים מקצועיים ורציניים שיש להם היכולת והרצון להיות במחויבות ארוכת טווח לטובת החברה. ואילו קרנות ההון סיכון נהנות מגישה לחברות בעלות טכנולוגייה חדשנית ואתגרית הפונה לשווקים גדולים, בסיכון יחסית נמוך, לשם בדיקתן באופן מעמיק ורציני עד לנקודת ההחלטה הבאה.

המודל המתואר במאמר זה מופעל באופן ייחודי ב- TechnionSeed